הלב שלה

רשומה רגילה

עמדנו ליד המדרגות, מחוץ לבית הקפה בו ישבנו. הקור הירושלמי הכה בעצמותיי. "אני אשים את הלב שלי פה, על הריצפה. את יכולה בבקשה לדרוך עליו חזק?", אמרתי לה והנחתי את הלב שלי על האספלט. היא לא הסכימה, במקום זה היא הרימה אותו וחיבקה אותו. ליבי פעם בזרועותיה. "אתה עוד צריך אותו", היא אמרה בחום.

הסתכלתי על הלב שלי משנה את קצב הפעימות שלו, בהתאם למה שהרגשתי. עכשיו הוא פעם לאט. היא נראתה יפה מתמיד, מחבקת את ליבי בזרועותיה. אמרתי לה: "הוא שייך לך. אין לי שימוש בו אם אינך מניחה בלילה את ראשך על החזה שלי ומאזינה לו". הסתכלתי שוב על הלב שלי שפעם לאט יותר, כאילו מוותר.

היא ליטפה אותו בידה האחת וחיבקה אותו עם היד השנייה. דמעה החלה לזלוג על לחייה ונפלה על הלב שלי. הלב קפץ לרגע בהפתעה וחזר לפעום באיטיות. היא הניחה את ליבי על מדרגה. היא פתחה את מעילה והכניסה את ידה מתחת לסוודר. פניה התעוותו מכאב ולפתע היא שלפה את ידה כשהיא אוחזת בלב שלה. זה היה הלב היפה ביותר שראיתי בחיי. הוא פעם לאט אך בחוזקה. כל פעימה הייתה מלאת חיים יותר מקודמתה. בו-בום! בו-בום! היא הושיטה את ליבה קדימה והכניסה אותו לתוך החור שהיה בחזה שלי. "תשמור על הלב שלי כל עוד אתה צריך. כשתפגוש ותרגיש שזה האדם הנכון, תעביר אותו הלאה אליו ותבקש ממנו שינהג כך גם כן". היא התכופפה, הרימה את ליבי והכניסה אותו מתחת לחולצה שלה. "אני אנהג אותו הדבר" היא אמרה, הסתובבה ונעלמה בסימטה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s